הבית נשרף.
האור שהם מפיצים חייב להמשיך.

בתוך רגע אחד, השבת השתנתה

הבית של משפחת קליינמן כבר היה מוכן: נרות השבת, השולחן הערוך, האוכל, האורחים והפעילויות המתוכננות לילדי המושב ולבני הנוער. הרב ישראל יצא עם בנו שמואל לתפילה בבית הכנסת; הבנות יצאו לפעילות קבלת שבת, ולאה יצאה לפעילות נוספת ברחבי המושב.

"אבא, אין חשמל בבית… ויש אש." — אחת הבנות, נכנסת לבית הכנסת באמצע התפילה

הרב ישראל רץ מיד לביתו, יחד עם חברים מבית הכנסת. הדבר הראשון שעשה היה לוודא שכל הילדים נמצאים בחוץ ובטוחים. כוחות הכיבוי הוזעקו, תושבים הגיעו לסייע, והכבאים נאבקו באש שהתפשטה בתוך הבית.

מול עיניהם עלה באש המקום שבו חיה המשפחה — והמקום ששימש במשך שנים בית פתוח למושב כולו.

בית שהוא שליחות

לפני למעלה מעשור הגיעו הרב ישראל ולאה קליינמן למושב מסלול, כדי לסייע בפעילות חב״ד במושבי האזור. בהמשך הקימו את בית חב״ד במושב — מוקד של פעילות יהודית וקהילתית סביב השעון. עם השנים התרחבה הפעילות, ונוספו מסגרות קבועות לילדים ולבני הנוער. באירוע הוקרה שנערך לכבודם השתתפו כ־200 מתושבי המושב וידידיו — עדות לקשר העמוק שנוצר עם הקהילה.

אצל משפחת קליינמן, השליחות אינה מסתיימת בדלת בית חב״ד. הבית הפרטי שלהם הוא בית חב״ד: הבית שאליו ילדים ובני נוער נכנסים בלי לחשוש, שבו מתקיימים שיעורים, מפגשים ושיחות אישיות, ונערכים עונגי שבת וסעודות לאורחים. תמיד אפשר למצוא בו אוזן קשבת, ארוחה חמה ומישהו שבאמת אכפת לו.

כשהאש כבתה, התגלה היקף הנזק

רק לאחר צאת השבת החלה המשפחה להתמודד עם המציאות. חדר וחצי נשרפו. המטבח וחלקים נוספים בבית ניזוקו. תכולה רבה נהרסה מהאש, מהעשן, מהפיח וממי הכיבוי — בגדים, ריהוט, ציוד ביתי וחפצים אישיים נפגעו או אינם ראויים עוד לשימוש.

ריח השריפה חדר לכל פינה. הבית שבו הושקעו שנים של חיים, אירוח ושליחות הפך בתוך זמן קצר למקום שאי אפשר להתגורר בו.